דיני אבלות מרגע הפטירה ועד לרגע הקבורה (אנינות)

אדם שנפטר לו אחד משבעת הקרובים (אב ואם, אח או אחות, ילד או בן/בת זוג נשואים) ועדיין לא הובא הנפטר לקבורה, ההלכה היהודית קוראת לו בשם "אונן" על שם מצב ה"אנינות" בו הוא נמצא, שאיננו יכול לעשות או לחשוב מאומה מלבד הטיפול ביקירו שנפטר.

ההלכה קובעת שאדם זה פטור מכל מצוות "עשה" שבתורה, כגון מצוות תפילה, תפילין וברכת המזון כך שיוכל להקדיש את עצמו לסידורי הלוויה והקבורה.

האונן אינו מברך בזמן זה, לא על מזון, ולא על נטילת יידים וכד'. כמו"כ, הוא אינו עונה אמן על ברכות אחרים.

בנוסף על זה, חל על האוננים כל מנהגי האבלות, לרבות איסור שתיית יין, אכילת בשר, רחיצה, איפור, תספורת והשתתפות בשמחות.

כמו"כ על האונן להשאר בביתו, למעט ביצוע הסידורים הנדרשים ללוויה.

אם זמן האנינות חל בשבת - אין לנהוג מנהגי אבלות (מלבד תשמיש המיטה שאסור).

גם לאחר שכל סידורי הלוויה נערכו, והנפטר הועבר כבר לטיפול "החברה קדישא", אך טרם נקבר, האוננים עודם פטורים ממצוות עשה.

במקרה בו הנפטר נמצא במדינה אחרת, ואין בידי הקרוב לעשות מאומה, או שמועד הלוויה והקבורה רחוקים מאוד, יש לפנות לרב לדעת האם ועד מתי חלים עליו דיני אוננות.

מי שהוא מתחת לגיל מצוות, בנים מגיל 13, ובנות מגיל 12 פטור מכל דיני אוננות, ויכול לאכול בשר ולשתות יין.