הדלקת נר נשמה

כל סוגי הנרות 'כשרים' להדלקת נר נשמה.

משתדלים להדליק נר של שמן ופתילה.

וישנם המשתדלים להדליק נר של שעווה (וסימנם: שעווה ראשי תיבות של הפסוק מהנביא ישעיה: "הקיצור ורננו שוכני עפר").

ובאם אין שום אמצעי אחר, ניתן גם להדליק נר חשמלי.

ימי השבעה
משתדלים שיהיו נרות דולקים כל משך ימי השבעה.

כל שנת האבל
כאשר עולה האבל חזן בציבור, מדליקים נרות לפני העמוד.
וישנם הנוהגים מנהג טוב שיידלק נר בבית במשך כל שנה זו.

יום השנה - יארצייט
מדליקים נר בכל שנה ושנה בהגיע יום הפטירה.

תפילת יזכור
ישנם הנוהגים להדליק נר שיידלק במשך החג בו ישנה תפילת יזכור (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, חג השבועות).

יום כיפור
מדליקים נר בבית ו/או בבית הכנסת לעילוי נשמת הנפטר (אשר גם היא נידונה ביום זה).

מלכתחילה, במקום בו נפטר האדם.

אם אין אפשרות, כגון במקרה פטירה בבית החולים, מדליקים בבית בו היה חי.
אם אין אפשרות, מדליקים בבית האבלים.

ניתן להדליק מספר נרות במספר מקומות.

לנוהגים להדליק נר במשך שנת האבל - מדליקים בבית האבל.

נר של יום כיפור משתדלים להדליק בבית הכנסת דווקא.

אם האבל עולה להיות חזן/בעל תפילה בשנת האבל, מדליקים את הנר על גבי עמוד התפילה.

הדלקת הנר זהו מנהג יום יהודי עתיק יומין, וסגולות רבות מיוחסות לו.

בראש ובראשונה, סימנו מספר משלי: "נר ה' נשמת אדם", וכך כתב רבנו בחיי: "הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעידוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה" וכן באורחות חיים נאמר: "נוהגים שכל אחד מדליק נר בערב יום הכפורים לכפר על אביו ואמו, כי כבוד הוא להשם יתברך, שנאמר באורים כבדו ה'. ומנהג ישראל תורה הוא" וכן האריכו בזה חז"ל בעוד ריבוי מקומות ומקורות.

למעשה, את הנר מדליקים מפני:

כבוד: שהנר מוסיף כבוד לנפטר, שאנו זוכרים אותו.

הנאה לנשמה: כפי שציינו מדברי רבנו בחיי.

כפרה לנשמה: שהדלקת הנר מועילה לה בשמי רום.

את הנר משתדלים להדליק במשך כל המעת לעת. שזהו כל זמן משך היממה של הפטירה. מתחיל בשעת שקיעת החמה של היום הקודם, ומסתיים בצאת הכוכבים של היום עצמו.

לכן משתדלים להדליק נרות המספיקים לכ-25 שעות.

אין ברכה על הדלקת נר נשמה.

אשכנזים נוהגים לומר בעת הדלקת הנר: "אני מדליק נר זה לעילוי נשמת...." שם הנפטר ושם אביו.

ספרדים נוהגים לומר בעת הדלקת הנר: "אני מדליק נר זה לעילוי נשמת...." שם הנפטר ושם אמו.