עליה לקבר

נוהגים ישראל לעלות לקבר ב:

• בתום ימי השבעה
• בתום ימי השלושים
• לספרדים בתום אחד עשר חודש
• ביום הפטירה שבכל שנה ושנה

ישנם הנוהגים גם לעלות לקבר של במסגרת ימים אלו, כגון:

• לפני אירוע בעל משמעות במשפחה, כחתונה וכדו' להזמין את הנפטר
• לפני חגים ומועדים.

מנהג ישראל שלא הולכים לבית הקברות בימים מסוימים

שבת | חגים | חול המועד
ובאם יום הפטירה חל בימים אלו, מקדימים את העליה לקבר יום לפני.

ראש חודש
בראש חודש נוהגים שלא ללכת לבית הקברות. באם חל יום הפטירה ביום זה, לאשכנזים נוהגים לעלות לקבר ולספרדים נוהגים להקדים העליה לערב ראש חודש (יום לפני).

ימי חודש ניסן
מפני שזהו חודש של שמחה וגאולה, ונוהגים שלא לעלות לקבר בחודש זה.

שעות הלילה
נוהגים שלא הולכים לבית הקברות בשעות החשכה.

תהילים מסוגלים, אותיות השם וקטעי תפילה
נוהגים לומר שבעת פרקי תהילים המסוגלים לנשמה, וכן תהילים לפי אותיות שם הנפטר ואותיות נשמה, מספר תפילות, ק-ל מלא רחמים והשכבה ריכזנו עבורכם את כל התהילים וקטעי התפילה.

אמירת קדיש
באם ישנם עשרה גברים, אומרים ילדי הנפטר קדיש יתום, או כל אדם אחר שאין לו אב ואם.

הנחת אבן על הקבר
אין מקור ממשי למנהג זה, או לכאורה טעמו הוא להראות נוכחות ושיש מי שזוכר ופוקד את קבר הנפטר.

הדלקת נר
נוהגים להדליק נר נשמה לצד הקבר איזה סוגי נרות מדליקים.

נוהגים לעלות לקבר כל האנשים הבעלי זיקה ומשמעות לנפטר.

כגון בני משפחה, חברים ומכרים.

ילדים קטנים

נשים בהריון

נשים בעת נידתן

בכללות, בית העלמין הנו "מקום סכנה" השורין בו רוחות רעות, ויש להמנע ככל הניתן בשהות מיותרת בו. מסיבה זו נהגו ישראל שהמפורטים מעלה לא יעלו לקבר, שעליהם הסכנה גדולה ביותר.

כמו"כ, מסיבה זו תמיד רצוי להגיע לבית הקברות יחד עם אנשים נוספים.

ובכל מקרה, עדיף להתייעץ ברב בכל מקרה לגופו.