הלכות דינים ומנהגים

11 חודש הם פרק הזמן בו אומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר, אשר במשך 11 חודשים אלו היא נשפטת בפני כיסא הכבוד על מעשיה בעולם הזה.

בתום השלושים נוהגים לעלות לקבר הנפטר, ואז לבצע טכס גילוי (חניכת) המצבה. במעמד זה נוהגים לומר תהילים כאותיות שם הנפטר, תפילות כלליות ואמירת קדיש יתום.

זהו היום השלושים מקבורת הקרוב שנפטר, ובו מסתיימים רוב דיני ומנהגי האבלות על הורים, וכל דיני האבלות על אחים, ילדים ובני זוג.

זהו התאריך העברי בלוח השנה בו נפטר האדם.

בכל שנה ביום זה נוהגים להדליק נר, לערוך אזכרה ולעלות לקבר הנפטר.

"יארצייט" זו מילה הלקוחה משפת היידיש, ותרגומה הוא "זמן השנה" – יאר (שנה) צייט (זמן).

תפילה שתוקנה לעילוי נשמת הנפטרים, על מנת שיזכרם בורא עולם ויזכו למנוחת עולם בגן עדן.

את התפילה אומרים ילדי הנפטרים, במניין יהודים, ובאם אין ברירה ניתן למנות שליח, או לעשותה ביחיד.

את התפילה אומרים בבית הכנסת לאחר קריאת התורה ביום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח ובחג השבועות.

זוהי ההגדרה לקבורה לפי ההלכה היהודית.

"כי מעפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית, ג' פסוק י"ט). קבורת המת לאחר טהרה, בתכריכים, בקבר החפור באדמה, בבית עלמין יהודי, ובין יהודים.

קדיש יתום זו בעצם תפילת הקדיש הרגילה, רק שנאמרת על ידי האבלים (אשר בדרך כלל אלו היתומים) ונקראת "קדיש יתום" על שם אומרה.